איקיגאי, תוצרת בריטניה

אתמול קרוסלה בעברית באינסטגרם של חשבון ההגשמה העצמית הישראלי @danielmorad_1 סיפרה לקוראיה ש"עיקרון איקיגאי 3" הוא ג’ונטסו — תשוקה. הפוסט פורש היררכיה ממוספרת: הניצוץ (התלהבות רגעית), הבעירה (מסירות), והליבה (התמזגות, או Flow). המסגור חד-משמעי: הדבר מוצג כמסורת יפנית, עם סימניות יפניות ועם מערכת ממוספרת המיוחסת לחוכמת יפן.

זוהי טענה שניתן להפריך. או שיש מערכת יפנית ממוספרת בשם “עקרונות האיקיגאי” שבה ג’ונטסו הוא העיקרון השלישי, או שאין כזו. לכן בדקנו.

מה זה איקיגאי במקורות יפניים

#

הטיפול האקדמי המכונן במושג איקיגאי (生きがい) ביפנית הוא איקיגאי-ני-צויטה (生きがいについて) מאת הפסיכיאטרית מיאֵקוֹ קַמיה (神谷美恵子, 1914–1979), שיצא לאור בהוצאת מיסוּזוּ שוֹבּוֹ בטוקיו ב-1966. קמיה פיתחה את חשיבתה לאורך שנים של עבודה קלינית עם חולי צרעת בסנטוריום נגאשימה אַייסֵיֶין; ספרה עדיין נחשב טקסט יסוד על ידי חוקרים יפנים שישה עשורים אחר כך.

האיקיגאי של קמיה הוא קטגוריה פנומנולוגית: התחושה שהחיים שלך שווים לחיותם. היא ניגשת אליו דרך תיעודי מקרה, הגות פילוסופית ותצפית קלינית. אין בספרה דיאגרמת ון של ארבעה עיגולים. אין “עקרונות” של איקיגאי. אין היררכיה ממוספרת שבה ג’ונטסו יושב במקום שלוש.

ביפנית יומיומית המילה רחבה ורופפת בהרבה ממה שתעשיית ההגשמה העצמית האנגלית מאפשרת. ילדים מדברים על האיקיגאי שלהם כעל אוסף בולים. גמלאים מדברים על האיקיגאי שלהם כעל הנכדים. נֵאוֹמדען המוח קֵן מוֹגי, שספרו מ-2017 The Little Book of Ikigai (Quercus, 7 בספטמבר 2017) הוא ההסבר היפני המתורגם ביותר המכוון לקוראים מערביים, היה ישיר בראיונות על הדיאגרמה המערבית: היא “שגויה לחלוטין”, ואיקיגאי ביפן הוא “הרבה יותר גמיש וסובלני” מהסכמה שהוא הפך להיות בחו"ל.

שימו לב למה שאין בכל זה: רשימה ממוספרת של עקרונות. לא אצל קמיה. לא אצל מוגי. לא בשימוש היומיומי.

מאיפה הגיעה דיאגרמת ארבעת העיגולים

#

דיאגרמת הון המפורסמת שהציפה את לינקדאין, מצגות בסגנון TED ופידי הגשמה עצמית בעברית — ארבעה עיגולים שבהם “מה שאתה אוהב / מה שאתה טוב בו / מה שהעולם צריך / מה שאפשר לקבל עליו תשלום”, ובאמצע איקיגאי — אינה יפנית. היא פורסמה באנגלית בבלוג אישי בריטי ב-14 במאי 2014.

המחבר, מארק ווין (Marc Winn), הצהיר במפורש על מה שעשה. הוא נתקל בדיאגרמת הון של אנדרס זוּזוּנגה (Andrés Zuzunaga) משנת 2011, בספרדית, על פּרוֹפּוֹסיטוֹ — מטרה — שכבר הכילה את ארבעת העיגולים החופפים. הוא גם צפה בהרצאת TED של דן בּוּטנר How to Live to Be 100+, שעשתה שימוש במילה היפנית איקיגאי בהקשר אריכות הימים באוקינאווה. אז ווין לקח את הדיאגרמה של זוּזוּנגה והחליף מילה אחת. בתיאורו שלו: “המסגרת שלו מ-2011 מיפתה ארבעה אלמנטים מצטלבים: מה שאתה אוהב, מה שאתה טוב בו, מה שהעולם צריך ומה שאפשר לקבל עליו תשלום. הדיאגרמה דיברה אליי, אבל התווית שלה — ‘מטרה’ — הרגישה מצומצמת. ברגע של תובנה, החלפתי ‘מטרה’ ב’איקיגאי’”.

המשפט הזה הוא הקבלה. הדיאגרמה ספרדית. החלפת המילה בריטית. הטענה המשתמעת “זה מיפן” — שקרית.

זוּזוּנגה עצמו אישר את השושלת בבלוג של ווין. בתגובה מאפריל 2017 על הפוסט המקורי מ-2014, הוא כתב שהגרפיקה “היא העתק של גרפיקה ספרדית שיצר אנדרס זוּזוּנגה שנתיים קודם (2012)”, והפנה לפרסום הספרדי המוקדם יותר.

הדיאגרמה מתפרסמת היום כחוכמה יפנית עתיקה. היא צעירה מאינסטגרם.

מה ג’ונטסו הוא ומה הוא לא

#

קרוסלת האינסטגרם עושה את אותו המהלך בקנה מידה קטן יותר. ג’ונטסו (情熱) היא מילה יפנית רגילה לחלוטין: תשוקה, להט, התלהבות. אפשר לשמוע אותה בשידור משחק בייסבול או לקרוא אותה במודעת דרושים. אין לה תפקיד קנוני כ"עיקרון השלישי של איקיגאי", פשוט כי אין רצף קנוני של עקרונות איקיגאי שלהיות שלישי בו.

מבנה שלוש השלבים שבקרוסלה — ניצוץ רגעי, בעירה מתמשכת, ליבה מאוחדת / Flow — גם הוא אינו מסורת יפנית. הוא תקציר מזוהה היטב של Flow: The Psychology of Optimal Experience של מיהאי צ’יקסנטמיהאי (Harper & Row, 1990), עם אוצר מילים יפני שמודבק עליו. צ’יקסנטמיהאי היה פסיכולוג הונגרי-אמריקאי באוניברסיטת שיקגו. המילה “Flow” מופיעה בהגשמה עצמית יפנית דווקא כי היא יובאה מעבודתו האנגלית, ולא להיפך.

מה שמוצג בפוסט כמערכת מדורגת יפנית הוא, בבדיקה, סכמה מוטיבציונית מערבית עם תוויות יפניות שהודבקו על שלוש הדרגות שלה.

מבחן לקורא

#

זה הדפוס הרחב יותר, והסיבה שזה חשוב כאן. ברגע שמזהים את המהלך — להמציא מסגרת ממוספרת, להצמיד לה מילה יפנית, להציג כעתיקה — מתחילים לראות אותו בכל מקום. קורסי “קייזן בחמישה שלבים” בעברית רחוקים מאוד מספרות מערכת הייצור של טויוטה שעליה נבנתה המילה קייזן (改善). רשימות “שבעת כללי הוואבי-סאבי” מסתובבות באנגלית ובעברית בלי מקבילה במקורות הפילוסופיה האסתטית היפנית. פופ-מוטאינאי עוקף את השושלת הבודהיסטית של אתיקת הסביבה שעליה נשען המקור.

התיקון הוא לא לסגת מאוצר מילים יפני, ובוודאי לא להתייחס למילים יפניות כקדושות מכדי לגעת — זה היה אוריינטליזם משלו, מהסוג ההפוך-המחמיא שמעמיד פנים שלמילים מזרח-אסיאתיות יש עומק שלשפות אחרות אין. מילים נועדו לשימוש.

התיקון הוא סדרה קצרה של שאלות עובדתיות. לפני שמאמינים לתוכן “חוכמה יפנית” כלשהו, שאלו:

1. האם יש מקור בשפה היפנית הוותיק יותר מהמסגרת הנטענת? אם “שלושת עקרונות האיקיגאי” עתיק, היכן בקמיה, במוגי, או בטקסט יפני כלשהו לפני 2014 מופיע השלשה הזו?
2. האם המחבר מצטט אותו מקור יפני — או רק ספרי הגשמה עצמית אחרים באנגלית? שרשרת ציטוטים שמסתיימת בחומר אנגלוסקסי משנות ה-2010 ולעולם לא מגיעה ליפן היא סימן.
3. האם ניתן לתארך את הטענה לפני 2014? התאריך 2014 הוא מבחן ספציפי לתוכן איקיגאי בגלל ווין. למושגים אחרים, מצאו את תאריך המוצא המקביל.

לקוראים יפנים, הערך הוא בלזהות מתי משתמשים בתרבות שלהם כעיטור. לקוראים ישראלים שמתעניינים באסיה, הערך הוא מכשיר חד יותר להבחין בין מה שבאמת נחשב ביפן ובין מה שנחשב בבריטניה או קליפורניה והוטבע בחותמת יפנית בדרך החוצה.

הליקוי, בשמו המדויק

#

הליקוי כאן אינו “להשתמש במילים יפניות”. מילים נועדו לשימוש, ואיקיגאי היא מילה אמיתית ועשירה עם מלגה יפנית אמיתית מאחוריה.

הליקוי הוא לטעון שמערכת ממוספרת שהומצאה היא מסורת יפנית כשהיא לא. איקיגאי היא מילה יפנית אמיתית. דיאגרמת ארבעת העיגולים היא פוסט בלוג בריטי מ-14 במאי 2014. “העיקרון השלישי של איקיגאי” אינו, על פי הראיות הנוכחיות, אף אחד מהשניים.

מקורות: מיאקו קמיה, איקיגאי-ני-צויטה, מיסוּזוּ שוֹבּוֹ, 1966; קֵן מוֹגי, The Little Book of Ikigai, Quercus, 2017; מארק ווין, “What Is Your Ikigai?” ו“The Story Behind the Ikigai Venn Diagram”, theviewinside.me, 14 במאי 2014; מיהאי צ’יקסנטמיהאי, Flow: The Psychology of Optimal Experience, Harper & Row, 1990; פוסט האינסטגרם המקורי של @danielmorad_1.