בצומת מרגש בין טרגדיה לתשוקה תרבותית, סרט אנימציה חדש מדמיין כיצד גיא גלבוע-דלאל, חטוף ישראלי בן 22 המוחזק בעזה, שואב מאהבתו העמוקה לתרבות היפנית ולאנימה כדי לשרוד את הטראומה הפסיכולוגית של השבי.
מיהו גיא גלבוע-דלאל?#
גיא גלבוע-דלאל הוא צעיר מרמת גן ומעריץ נלהב של אנימה ותרבות יפנית שתכנן נסיעה ליפן לפני 7 באוקטובר 2023. הוא השתתף בהארוקון, אחת מכנסי האנימה והמנגה הגדולים בישראל, בשנים קודמות, ושולב עמוק בקהילת חובבי התרבות היפנית המקומית.
ב-6 באוקטובר 2023, גיא הגיע למסיבת נובה במדבר עם שלושה חברים לטיול שתוכנן מזמן. אהבתו לתרבות היפנית הייתה כל כך מרכזית בזהותו עד שמשפחתו וחבריו ידעו שיפן מייצגת עבורו יעד חלומות.
ההתקפה#
בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר, אחיו של גיא, גל, הצטרף אליו לפסטיבל. הם התחבקו, צילמו סלפי וגיא שלח את התמונה לאמם—רגע של שמחה שיהפוך למטריד תוך שעות.
כאשר חמאס תקף בסביבות 6:30 בבוקר, האחים ניסו להימלט במכוניות נפרדות, ועזבו במרווח של דקות ספורות בלבד. שניהם נתקעו בפקק התנועה העצום ביציאה מהפסטיבל תחת ירי כבד, והופרדו.
לקח לגל כשבע וחצי שעות של ריצה והסתתרות בשדות תחת אש כדי להימלט, ללא קשר עם גיא. תוך שעות, המשפחה מצאה ראיות וידאו המראות את גיא ואת חברו הטוב ביותר אביתר דוד—חברים מגן ילדים—נלקחים כחטופים לעזה, כולל צילומים שלהם קשורים ושוכבים במנהרה.
הסרט: “גייגו”#
סרט האנימציה בן שש דקות שכותרתו “גייגו” (על שם כינוי המשפחה שלו) מדמיין כיצד אהבתו של גיא לתרבות היפנית עוזרת לו לשרוד את השבי בחמאס.
סגנון חזותי: משתמש באנימה ובדימויים יפניים דמויי חלום, הטריילר מציג את גיא המונפש—שניתן לזהות מכרזות החטופים—מוקף בפרחי דובדבן ולבוש קימונו קצר שרוולים. הסרט משלב את התמונות המלאות תקווה הללו עם קול הוריו ואחיו.
מוטיב הנקישה על החזה: מרכיב מרכזי כולל את קולה של אמו שאומרת לו: “גייגו, אם אתה מרגיש שאתה בסכנה, תיתן לעצמך נקישה על החזה.” זהו הרגל משפחתי אמיתי—אמו חזרה על זה לעיתים קרובות, חוששת שמשהו נורא עלול לקרות. המשפחה מדמיינת אותו כעת נוקש על חזהו במנהרות כתזכורת שהם איתו.
פנטזיה ומציאות: הבמאי ג’ורדן באר מסביר שהסיפור של גיא הוא “מאוד שחור ולבן” בבהירותו המוסרית לגבי טרור ושבי. עם זאת, הסרט משתמש בבריחה בסגנון אנימה, ומאפשר לגיא “לדמיין שהשובה שלו הוא סמוראי” ולהפוך את מצבו לבריחה פסיכולוגית בנושא יפני.
יוצרי הסרט#
ג’ורדן באר, צלם וידאו ומעריץ אנימה, חש קשר מיידי עם גיא דרך העניין המשותף שלהם באנימציה יפנית. כשכבר היה מעורב עם משפחת חטוף אחרת דרך עבודת מדיה אחרי 7 באוקטובר, באר נודע על אהבתו המיוחדת של גיא ליפן והגה את הרעיון ל"גייגו".
חן חפץ ביים את הסרט יחד עם באר. המשפחה התערבה באופן הדוק בתהליך היצירתי, והפכה את הפרויקט למחווה אישית ולמעשה ציבורי של הנצחה והסברה.
הקרנת בכורה בהארוקון#
הטריילר ל"גייגו" הוקרן לראשונה בהארוקון, כנס האנימה והמנגה השנתי הגדול שהתקיים במרכז הכנסים הבינלאומי של ירושלים במהלך פורים. זו הייתה בחירה מכוונת להציג את סיפורו של גיא בתוך הקהילה שחולקת את התשוקה שלו.
עבור אלפי המשתתפים בכנס האנימה הגדול ביותר בישראל, ההקרנה הפכה את הטרגדיה האישית של גיא לחוויה קולקטיבית, וחיברה את משבר החטופים לעולם התרבותי שהם אוהבים.
משמעות לקהילה האסייתית בישראל#
סיפורו של גיא והסרט “גייגו” נושאים משמעות עמוקה עבור קהילות תרבות אסייתיות בישראל ומחוצה לה:
נראות תרבותית: הסרט מאשר שזהויות ועניינים תרבותיים אסייתיים נראים ומרכזיים, לא שוליים, בטרגדיות ובנרטיבים לאומיים. אהבתו של גיא לתרבות היפנית אינה הערת שוליים—זו העדשה שדרכה משפחתו מדמיינת את הישרדותו.
שפה סמלית משותפת: אנימה, סמוראים, פרחי דובדבן—מוטיבים אלה יוצרים גשר שניתן להבין בכל רחבי ישראל ואסיה, ועשויים לטפח אמפתיה וסולידריות מקהלי אסייתיים שמזהים את הסמלים התרבותיים שלהם בעולם הפנימי המדומיין של גיא.
אינטגרציה תרבותית עמוקה: המקרה של גיא מדגיש שתרבות פופולרית אסייתית, במיוחד אנימה יפנית, שזורה עמוק בחיים של ישראלים צעירים, כולל אלה שנפגעו ישירות מהתקפות 7 באוקטובר. זה לא עניין שטחי—זו תשוקה מעצבת זהות.
חוסן פסיכולוגי: הסרט מחבר נרטיבים יפניים של התמדה וכבוד עם המאבק של חטוף ישראלי להישרדות פסיכולוגית, ומציע שתשוקה תרבותית יכולה להיות מקור כוח בנסיבות האפלות ביותר.
חיבור קהילתי: על ידי הקרנה בהארוקון, הסרט מכיר בקהילת האנימה והמנגה המשגשגת בישראל—חברים רבים מרגישים חלק מקהילת תרבות אסייתית רחבה יותר בתוך ישראל—וכולל אותם בשיחה הלאומית על החטופים.
סיפור אוניברסלי#
למרות שמושרש בטרגדיה ישראלית, “גייגו” מספר סיפור אוניברסלי על כיצד תשוקה תרבותית ודמיון יכולים לקיים אותנו דרך טראומה בלתי נתפסת. עבור קהילות אסייתיות בישראל וברחבי העולם, זה מדגים שהקשרים התרבותיים שהם מוקירים—האנימה שהם צופים, המסורות שהם מעריצים, האסתטיקה שהם אוהבים—אינם בריחות טריוויאליות אלא מקורות עמוקים של משמעות וחוסן.
סיפורו של גיא גלבוע-דלאל מזכיר לנו שתרבות חוצה גבולות, שאהבתו של צעיר ישראלי ליפן יכולה להפוך לתקווה של משפחתו, ושפרחי הדובדבן של הדמיון עשויים לפרוח אפילו במנהרות האפלות ביותר.
מקור: טיימס אוף איזראל - עבור החטוף גיא גלבוע-דלאל, סרט מדמיין ישועה דרך כל מה שקשור ליפן
