נשיא אינדונזיה פראבובו סוביאנטו הפתיע דיפלומטים בעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר כשסיים את נאומו במילה אחת בעברית: “שלום”. עבור מנהיג המדינה בעלת אוכלוסיית המוסלמים הגדולה בעולם, שאין לה יחסים רשמיים עם ישראל, המחווה סימנה שינוי פוטנציאלי בגישת ג’קרטה.
נאום מפתיע באו"ם#
לפני שסיים עם “שלום” בעברית, סוביאנטו דיבר באהדה על ישראל, וקבע שהעולם חייב “להכיר”, “לכבד” ו"להבטיח את הביטחון של ישראל". הוא הציע לשלוח 20,000 חיילי שמירת שלום לעזה ואמר שאינדונזיה תכיר “מיידית” בישראל ברגע שזו תכיר במדינה פלסטינית.
שלושה שבועות מאוחר יותר, במהלך ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בישראל לציון יישום תוכנית השלום שלו לעזה, דיווחו אמצעי התקשורת הישראליים שסוביאנטו יבצע ביקור היסטורי בירושלים. הנשיא האינדונזי זכה לשבחים פומביים חוזרים מטראמפ על התלהבותו לקדם את תוכנית עזה.
אולם, משרד החוץ של אינדונזיה הוציא במהירות הכחשות ברורות לכל ביקור כזה, תוך אישור תמיכתם ארוכת השנים בפלסטינים בעזה. מקורות ציינו שסוביאנטו אישר את הביקור אך חזר בו ברגע שהתוכניות דלפו לעיתונות, מחשש לתגובת נגד פנימית.
מגבלות חוקתיות#
ההתנגדות לנורמליזציה מושרשת עמוק בחברה האינדונזית. כשאינדונזיה הכריזה על עצמאותה מהאימפריה ההולנדית ב-1945, היא עיגנה התנגדות לקולוניאליזם כעיקרון חוקתי מרכזי. אינדונזים רבים רואים בישראל כובשת של אדמות פלסטיניות ושוללת מדינתיות מהפלסטינים.
“כל מי שסוטה מהעמדה הרשמית על קשרים עם ישראל, סטייה זו נתפסת כסטייה מהחוקה עצמה”, הסביר גיורא אלירז, עמית מחקר במכון הארי ס. טרומן של האוניברסיטה העברית. עבור הרוב המוסלמי של אינדונזיה, המוטיבציה חורגת מעבר לפוליטיקה. “העם הפלסטיני נתפס כחלק מהזהות המוסלמית הקולקטיבית. כל מי שסוטה מהקו הזה נתפס כסוטה לא רק פוליטית, אלא ברמה אמונית.”
תקדים היסטורי#
הנוקשות האידיאולוגית של אינדונזיה לא מנעה לחלוטין מעורבות עם ישראל. במהלך שלטונו הסמכותני של הנשיא סוהרטו מסוף שנות ה-60 עד שנות ה-90, ג’קרטה פתחה בשקט שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני בלתי רשמי עם ירושלים, כולל עסקאות נשק, שיתוף מודיעין והכשרת קצינים אינדונזים בישראל.
ב-1993, ראש הממשלה דאז יצחק רבין נפגש עם סוהרטו בג’קרטה, מה שסימן את הביקור הרשמי הראשון והיחיד עד כה של מנהיג ישראלי במדינה. סוביאנטו, ששירת כגנרל תחת סוהרטו והיה פעם חתנו, המשיך במסורת הפרגמטית הזו תוך שהוא נשאר כבול למדיניות האינדונזית המקשרת יחסים דיפלומטיים לעמדת ישראל כלפי הפלסטינים.
מוטיבציות אסטרטגיות#
מעבר לשיקולים אידיאולוגיים, לאינדונזיה יש מוטיבציות מעשיות להתקשרות עם ישראל. ג’קרטה רוצה להעלות את מעמדה הבינלאומי ולקחת תפקיד בולט יותר על הבמה העולמית. המלחמה בעזה הביאה לאינדונזיה תשומת לב אזורית נוספת, עם דיווחים על פתיחת ערוצי תקשורת בין ישראל לאינדונזיה לדיון ביישוב מחדש אפשרי של פלסטינים מעזה.
“עמדת הנשיא שלנו על ישראל ברורה, אבל אנחנו עדיין נותנים מקום לבחירה רציונלית”, אמר יון מחמודי, ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת אינדונזיה. “זה לא רק עניין של סולידריות. אנחנו רוצים לראות את המזרח התיכון יציב ומשגשג, כי זה ייצור הזדמנויות כלכליות.”
הקהילה היהודית באינדונזיה#
עבור הקהילה היהודית הזעירה של אינדונזיה, המוערכת בכ-100 איש, כל התחממות ביחסים מחזיקה הבטחה דתית. הרב יעקב ברוך, שעבד להחייאת החיים היהודיים בג’קרטה מאז תחילת שנות ה-2000, מציין שהרגשות האנטי-ישראליים גברו לאחר 7 באוקטובר 2023. “חברים בקהילה המוסלמית הפכו אגרסיביים מאוד כלפיי והפסיקו לדבר איתי ועם חברי היהודים”, אמר, אם כי הוסיף ש"זה עדיין לא הגיע לרמה מסוכנת."
כל שיפור ביחסים יסייע משמעותית לחיים היהודיים היומיומיים, אמר ברוך, ויקל על הכנת חומרים לפולחן כמו מצות, יין כשר ופריטי חג מסורתיים.
הדרך קדימה#
הדרך לנורמליזציה תלויה במידה רבה בהתקדמות תוכנית עזה של טראמפ. “הפסקת האש החזירה את הנורמליזציה למסלול”, אמר דניאל ג’. סאמט מהאינסטיטוט האמריקאי לחברה. “שקט בעזה נותן לג’קרטה את הכיסוי הפוליטי שהיא צריכה כדי להכיר בישראל ולהרחיב קשרים. אבל אם הפסקת האש תקרוס, יהיה לו קשה לבצע.”
אחרים נותרים סקפטיים שהשקט לבדו יספיק, ומציינים שאפילו הכרה ישראלית במדינה פלסטינית עשויה לא להספיק ללא יישום קונקרטי של פתרון שתי המדינות.
מקור: The Times of Israel
