מקור: ישראל היום
השבוע עמדתי בפני דילמה לא פשוטה. הצעה מפתה לקמפיין פרסומי, כזו שיכולה להוות הישג משמעותי בקריירה וגם להכניס סכום נכבד. הכל היה נראה ורוד, עד שהתברר שהמוצר שאני אמור לפרסם הוא מתוצרת סין. עבור רבים, זו אולי עובדה שולית, אך עבורי, היא הציבה סימן שאלה מוסרי גדול.
ההתלבטות הזו אינה חדשה. כבר שנים שאני מתמודד עם המתח שבין הרצון ליהנות ממוצרים סיניים זולים ונגישים, לבין חוסר הרצון לתמוך במשטר שמעשיו מעוררים דאגה עמוקה. הרדיפה המתמשכת אחר מתרגלי הפאלון גונג, קצירת איבריהם להשתלות, הדיכוי האכזרי של האויגורים, ושיעבוד העם הטיבטי שוחר השלום – כל אלה הם רק חלק קטן מהרשימה הארוכה של הפרות זכויות אדם המיוחסות למשטר הסיני.
אך הדילמה קיבלה תפנית חריפה עוד יותר כאשר נחשפתי למידע על מעורבותה של סין במימון תעמולה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית בקמפוסים באמריקה. מחקרים עדכניים, כמו אלה שפורסמו על ידי מכון המחקר Network Contagion Research Institute, מצביעים על כך שרשתות המקושרות למפלגה הקומוניסטית הסינית מממנות ומארגנות מחאות אנטי-ישראליות ששיבשו את פעילות הקמפוסים בארצות הברית. קבוצות אקטיביסטיות כמו “Shut It Down for Palestine” (SID4P), שהופיעו לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, זוהו כחלק מרשת זו, המשתמשת בתעמולה אנטי-ישראלית ככלי לקידום אג’נדה רחבה יותר של ערעור יציבות חברתית ופוליטית במערב.
הטענה היא שסין אינה פועלת ממניעים אנטישמיים ישירים, אלא מתוך אינטרס אסטרטגי לעורר פילוג ומחלוקת בחברות מערביות, ובכך לפורר אותן מבפנים. במקרה זה, הקהילה היהודית והישראלית הופכות לכלי שרת במאבק גלובלי רחב יותר. עבורי, כישראלי, ההבנה הזו הופכת את ההתלבטות המוסרית למורכבת עוד יותר. האם אני יכול לתרום, ולו בעקיפין, למערכת שמזיקה לאינטרסים של עמי וארצי?
ההצעה לקמפיין הייתה מפתה, והמחשבה על הרווח הכלכלי הייתה קורצת. אך בסופו של דבר, המצפון גבר. לקנות מוצר סיני זה דבר אחד, לשתף פעולה באופן אקטיבי עם גורם המקושר למשטר כזה – זה כבר משהו אחר לגמרי. ההחלטה לוותר על הקמפיין לא הייתה קלה, אך היא שיקפה עקרון בסיסי: ישנם קווים אדומים שאין לחצות, גם במחיר כלכלי. בעולם שבו הגבולות בין כלכלה, פוליטיקה ומוסר הולכים ומיטשטשים, חשוב יותר מתמיד לעמוד על עקרונותינו ולבחור בצד הנכון של ההיסטוריה.